דחיית ערעור הסניגוריה והתביעה על גזר הדין של מורשע בניסיון חטיפת "משתף פעולה" עם שלטונות ישראל

במהלך שנת 2003 התבקש פאדי מוצטפא עומר מוצטפא (להלן: "המשיב") להשתתף בפעילות צבאית, אשר תכלול אימוני נשק וביצוע פיגועי ירי כנגד מטרות ישראליות. הגם כי המשיב ענה בחיוב לבקשה זו, התבקש המשיב בפעם נוספת, בתחילת שנת 2006 לגייס פעילים צבאיים נוספים, וזאת במטרה להקים חוליה צבאית. בין התקופות המתוארות לעיל, במהלך שנת 2004 השתתף המשיב יחד עם אחרים במספר ניסיונות לחטוף את מי שנחשד כ"משתף פעולה" עם השלטונות. בפעם הראשונה לא יצאה התוכנית לפועל בשל תאונת דרכים, ואילו בפעם השנייה לא יצא ניסיון החטיפה אל הפועל כיוון ש"משתף הפעולה" ברח מהמקום, חרף העובדה כי מי מחברי החוליה ירה לעברו באמצעות רוס"ר קלאצ'ניקוב.

משהודה המשיב בחלקו על פי ובהתאם למסגרת העובדתית המתוארת לעיל ומשהורשע, גזר עליו בימ"ש קמא עונש של 42 חודשי מאסר, מהם 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו והיתרה על תנאי. לפיכך, קמו הצדדים והזדרזו לערער על פסיקה זו של ביהמ"ש, כשזה מכוון את ערעורו כנגד קולת העונש וזה מכוון את ערעורו כנגד חומרתו.

בטיעוניה לפניי, ביקשה התביעה הצבאית להדגיש את פעילותו של המשיב במהלך שנים ארוכות. לטעמה, אין מדובר במעידה חד פעמית, ועל כן, ראויה הסכמתו של המשיב לפעול במסגרת פעילות צבאית ובמסגרת חוליה צבאית להתייחסות חמורה במיוחד. על כל אלו, טענה הסנגוריה כי השתתפותו של המשיב בניסיון החטיפה והפעלת נשק במסגרתו, מלמדת על חומרת האירועים והצורך להתייחס למשיב במלוא חומר הדין. לפיכך, דורשת התביעה הצבאית כי אחמיר עם המשיב מעבר אל פסיקתו של בימ"ש קמא ואגזור עליו עונש המגיע לכדי 4 שנות מאסר.

חרף האמור לעיל, טענה הסנגוריה כי הנסיבות שנקשרו למרשה, אינן חמורות כפי שהוצגו על ידי התביעה הצבאית. אם ביקשה התביעה הצבאית לייחס חומרה לפעילותו של המשיב במסגרת החוליה הצבאית, הרי כי לא ניתן להצביע על פעילות שכזו כלל וכלל. אמנם, במהלך שנת 2003 הסכים המשיב לפעול בפעילות צבאית, אולם הלכה למעשה לא הוציא המשיב את כוונותיו אל הפועל ותעיד על כך העובדה כי עד יום מעצרו לא עשה המשיב דבר לצורך הפעילות האמורה, כמו גם לא עשה דבר לשם גיוסם של פעילים נוספים ולצורך הקמת החוליה הצבאית. עוד טענה הסנגוריה כי אף מעורבותו של המשיב בכל הנוגע לניסיון החטיפה, מעידה על מעורבות מינורית שאין בה כל יוזמה או דומיננטיות הדורשת התייחסות מיוחדת. אין כל ספק, כי ראוי המשיב לכל גנאי, אולם עונש כה חמור לא היה מקום להשית עליו בנסיבות הקיימות.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת הפסיקה הרלוונטית שהוגשה לעיוני, השתכנעתי כי אין פסיקתו של הערכאה דלמטה מחייבת את התערבותי. השתכנעתי כי ביהמ"ש בחן את כל נסיבות שנקשרו לעניין, כמו גם הביא בחשבון את הפסיקה הרלוונטית ואיזן אגב כך את כל האינטרסים הצריכים לעניינינו.

לא יכולה להיות כל מחלוקת כי מעשיו של המשיב חמורים ודרושה ענישה מחמירה בעניינו. יחד עם זאת, לא אוכל להתעלם כי, בסופו של דבר, לא הצליחה התביעה הצבאית להצביע על פעילות של ממש, ואף באירוע ניסיון החטיפה, לא ניתן היה להצביע על מידת מעורבותו של המשיב מעבר לנוכחותו הכללית במקום.

הן התביעה הצבאית והן הסנגוריה ביקשו, כחלק מהאיזון המתחייב, לפנות ולהתחשב ברמת ענישה מיוחדת. ככל שנוגעים הדברים לטיעוני התביעה, לא מצאתי בפסיקה שהונחה בפניי מסגרת מתאימה לעניינינו. מאידך, עתירת הסנגוריה הייתה לקשור את עונשו של המשיב בעונש משלחו. על כן, נדרשתי על ידי הסנגוריה לבחון את יחסי התלות בין המעורבים, את מידת מעורבותו של כל אחד ואחד מהם, על רקע העונש שנגזר לו. בנסיבות אלו, לא אוכל לפסוח על הערת ביהמ"ש בעניינו של איאד פלנה: "חסד עשתה התביעה עם הנאשם, כאשר הגיעה להסדר שאינו מחמיר. אלמלא הגיעו הצדדים להסדר,... הרי ביהמ"ש לא היה מהסס להטיל עונש חמור יותר מזה אשר הוצע על ידי הצדדים" . על כן, דומני כי רחוקים אנו מללמוד גזירה שווה מפסיקה זו לעניינינו. מדובר בפסיקה מקלה מאוד, בהסדר טיעון, ובמי אשר הורשע בעבירות אחרות על רקע אחר מעניינינו.

 בנסיבות אלה, החלטתי כי מן הראוי הוא, לדחות את שני הערעורים שבפניי.

ניתן והודה היום, 24 ביוני 2008, כ"א בסיון התשס"ח, בנוכחות המשיב, ב"כ והתוב"ץ.

שופט

רמ"שית: ער התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: